קמתי בבוקר ואיש עם תואר אצולה ביקש שאכתוב לו סיפור על גבר ואישה במערת הסלע, וישבתי מול המחשב וכתבתי את הסיפור ושלחתי והתביישתי והסמקתי ושמחתי והלכתי לעבודה ועבדתי עבדתי עבדתי ומסביבי בעבודה כאב וצער ודמעות ותקווה ועבדתי כמעט אחת עשרה שעות וזה קשה קשה קשה ובאתי לביתי וכדי להתגבר על העצלות רצתי ברחוב רוקח בואך בני אפריים והתנשפתי כמו קטר ונכנסתי לרחובות של האנשים העשירים וראיתי בתים שאף פעם לא יהיו לי כמותם וחזרתי הביתה ודיברתי עם איש בעל תואר אצולה ושמחתי בו מאד ושמתי באגרטל ורוד חיוור פרח עם פני אנוש ורחצתי את הגוף במים הקרים והלכתי לישון. שינה.
אני אוהבת מאוד את הז'אנר החדש, אולי אנסה אותו גם אני אם תרשי, ואוהבת את כתיבתך ומוצא חן בעיניי האיש עם תואר האצולה, גם כי שימח פעמיים וגם כי יש תחושה שזה לא רק התואר, ואם יש בו אצילות אמיתית אז זה מאוד מתאים לך, אליענה. תספרי לי עליו במייל? אני סקרנית.
לי יקרה, תודה! אני מתכננת להתמיד בז'אנר הזה במשך שבוע, אם אצליח, ולראות מה יקרה. ובוודאי שאת מוזמנת לנסות, זה יהיה מקסים ומעניין.
וכן, אכתוב לך מייל ואספר לך. סיפור מוזר.
איזה כיף! נורא קיוויתי שתסכימי לספר לי. ולעשות את זה שבוע באופן עקבי – זה רעיון נהדר! אני אעשה גם אבל לא עכשיו כשהימים ימי אריזה, אלא בשבוע רגיל יותר. מחכה למייל, נשיקות.
זה יפה. ממליץ להוריד את המלה האחרונה. משםט אחד זה משפט אחד.
רוקח בואכה בני אפריים – נורא קרוב למקום העבודה שלי.
איזה יום אינטנסיבי, וואו! מה פתאום עצלות? גם סיפור, גם לעבוד 11 שעות, גם לרוץ ועוד בהתחלה ובסוף איש עם תואר אצולה וכל זה ביום אחד?!?
נהדר .
פתחתי פה אליענה קראתי מיהרתי שטף בלתי רגיל נדיר מלים רצות-אצות אל אן אלך השינה אל הנשיה אל המחר אל האתמול אל היום אל אף מקום למה זה טוב וקראתי ובא מדביר החרקים יש לי מיני תולעים שחורות קטנות מאד באורך 7 מ"מ בא להדביר התחיל לדבר אתי שאל מה אני עושה בטח אני מורה אמרתי לו בטח כדי לא להעליבו אמר מה לימדת הסתכלתי על השולחן היה שם רומן בלש באנגלית ארלה סטנלי גרדנר אמרתי לו אנגלית אמר שגם הוא רוצה ללמוד אמרתי לו שלא אני אלמד אותו והלך והדביר ודיבר וכל זה מותח מלא ענין מלא מל בלי נקודות אבל גם בלי ניקוד ז'אנר חדש לאן הדברים יגיעו אינני יודע אליענה המשיכי יש עוד מה לומר