טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

לא יכולה יותר

לא יכולה יותר.
התמונה של אולמרט מחבק את קרנית גולדווסר גמרה אותי.
אין גבול לציניות? לאכזריות?
צדקה מאד טלי שכתבה אצלי אתמול בתגובות שהאכזריות היא גם אצלנו.
ובפעם הראשונה בחיי אני ממש מתעבת את התקשורת. מה שעשו אתמול הוא בלתי נסלח. השימוש הציני והאכזרי הזה באבלם של אנשים, הקתרזיס שאליו הביאו את הציבור עם תמונות החתונה של קרנית ואודי גולדווסר שהופיעו בערוץ 2, עם ההתגודדות הזו סביב האנשים האבלים הללו. אין לי ספק שהרבה אנשים בכו אתמול, ולכאורה מדובר במשהו אנושי, שמסלמל הזדהות וחברות. גם אני בכיתי.
אבל יש כאן עוד משהו. יש כאן שימוש בכל הדבר הזה, וקשה לי כרגע לדייק אותו לגמרי, אבל יש כאן שימוש כדי לשמר את המצב הקיים. כדי שאף אחד לא יעצור לרגע וישאל את עצמו אם אולי יש איזו אלטרנטיבה למצב. אם אולי משהו בהתנהלות של המדינה הזו לא נכון. מסממים את הציבור עם תמונות חתונה ותמונות בכי וחיבוק של ראש ממשלה שכנראה צריך להתבייש לו באיזו פינה.
ומה עוד?
מפחיד אותי לכתוב כאן את מה שאני חושבת ומרגישה.
המקום הזה שהיה במשך כמעט שנה כמו בית חם מלטף ואוהב הפך בימים האחרונים למקום מאיים ולא נעים עבורי. אני נפגעת כשאומרים עלי מילים מעליבות. אולי זה מגוחך להיפגע מאלמונים שבטח משליכים עלי דברים שלא קשורים אלי בכלל, אבל אני בכל זאת נפגעת, וזה לא נעים לי. לא נעים לי להיות כאן. לא נעים לי שכשאני מביעה את הדעות שלי אני זוכה לעלבונות. לא נעימה לי האלימות שיש כאן.
אז אני לא יוצאת בשום הצהרות. זה מגוחך. אני רק מספרת לכם מה אני מרגישה.
אני חושבת עכשיו על כל מיני אנשים כאן, למשל מיכה שזכה למנת עלבונות גדולה בהרבה משלי. וגם על יודית שחר שנפגעה כאן מאד בסופו של דבר, ואני  תוהה אם אי אפשר אחרת.

12 תגובות

  1. אם יש כל כך הרבה אלימות כאן ברשת בסביבה שצריכה להיות חממה ותומכת, פלא שאלו הם היחסים בינינו לבין האויבים שלנו?
    לא כדאי לקחת אישית דברים של טוקבק מתלהם.

  2. זה מעין חוסר אמונה שעולה שוב ושוב — איך אנשים מסוגלים לזה? אייייך?

  3. צריך לעשות חושבים ואני עושה .

    גם לי התחיל להיות לא נעים .

    יש מקום לימנים, שמאלנים, דתיים ואתאיסטים ומה שזה לא יהיה וזה קשה כי אנשים מכניסים המון אמוציות להבעת דיעה פשוטה וכולנו חוטאים בזה.

    ואם לא מסכימים עם מישהו מגיסים נגדו חמולות שלמות של בלוגרים והוא מרגיש נורא מבודד, כמו שקרה כאן כמה פעמים.

    משום מה לא הזכרת את שמי וכן אני לא אוויר ונפגעתי בעבר.

    בקשר לאולמרט מזעזע. קרנית ברגע של שיברון לב שמנוצל בצורה צינית ולי אין טלויזיה למזלי.
    אני חושבת שגם אם מחליפו יהיה גרוע ממנו אני אפעל בכל דרך שאוכל לסלקו.

    כשזה מגיע לאולמרט קשה לי לשתוק אני מוצפת ומגיבה למרות פסק הזמן.

    • אביטל, ברור שאת לא אוויר, לא הזכרתי עוד כמה אנשים טובים שנפגעו כאן. יעל ישראל למשל ויעל גלוברמן.
      אבל אני מבינה את התחושה שלך. מכירה את הרגישות הזו.

  4. יעל ישראל

    אדרבא, לדעתי את צריכה להביע את דעתך בקולי קולות, זו הדרך היחידה שנשארה לנו. אין רבים שיכולים לעשות את זה, את יכולה אליענה. ראיתי בעבר שאת יכולה, למרות התגובות. וכשמתחילים עם פוליטיקה, מתרבות התגובות האלימות. ככה זה. אבל להשמיע את דברייך חשוב וצריך.

    אני בבחילה עמוקה בימים אלה, המהולה בכאב לא אנושי, אז החלטתי לשתוק. לא יכולה יותר. זהו. הסוף. חווה בבולגריה נראית לי כאופציה הולמת יותר ויותר. להיעלם מהארץ הזאת. מהומת הבלוגיה זה כלום לעומת מה שקורה כאן.

  5. אל תתייאשי ואל תוותרי ואל תשתקי, אליענה, קיבלת יכולת לכתוב ולהתנסח, קיבלת במה שמאפשרת לך לעשות את זה, קחי אוויר, קחי כדור נגד בחילה, ועם כל הקושי, אל תשאירי את הבמה למתלהמים והאלימים והקשים.

  6. "אני נפגעת כשאומרים עלי מילים מעליבות. אולי זה מגוחך להיפגע מאלמונים שבטח משליכים עלי דברים שלא קשורים אלי בכלל, אבל אני בכל זאת נפגעת, וזה לא נעים לי. לא נעים לי להיות כאן. לא נעים לי שכשאני מביעה את הדעות שלי אני זוכה לעלבונות." –

    שלום אליענה, בהמשך לשיחתנו כאן, כפי שכולנו יודעים, אך כנראה שוכחים, למטבע יש שני צדדים. תנסי לשמוע את האמירה הזאת המצוטטת מפיך כאילו יצאה מפי אנשים שפגעת בהם. ניקח לדוגמה את גב" רבינוביץ שבעליל השלכת עליה דברים מן החומר הנפשי שלך שלא קשורים אליה כלל. היא הביעה את דעתה בתום לב בלא שום כוונה לפגוע באף אחד, ודאי לא בך באופן אישי, ואיזה עלבונות הטחת בה!

    הפגיעות והרגישות שלך שהבעת בפיסקה המצוטטת למעלה משותפת גם לאנשים אחרים, מן הסתם לכולם.

    במידה כזו או אחרת כולם נעלבים כאשר אומרים להם מילים מעליבות ("חשוכה" וכיו"ב), גם כאשר את היא האומרת אותן. אם לא היית נעלבת וזה לא היה כואב לך, איך היית יודעת שזה כואב גם לאחרים?

    מה דעתך ללמוד את השיעור (סליחה על הפוזה ה"חינוכית") ולהמשיך הלאה כשאת חכמה חזקה ורגישה יותר ממה שהיית עד כה?

    יום טוב לך

    • ספנסר, יש לי כל מיני תהיות לגבי הדבקות הגדולה שלך בעניין טל רבינוביץ והתגובות שלי אליה. אתה לא מרפה.
      אבל בלי קשר לזה, אני מבינה את הדברים שלך לגבי "ללמוד את השעור" ולוקחת אותם לתשומת ליבי.
      מה שמטריד אותי זה שאחרים לא ילמדו את השעור. למשל אתה. האם אתה לומד את השעור? אני שואלת כיוון שהמילים שלך היו חלק מהמילים הפוגעות, ובוודאי תסכים איתי שהן היו פוגעות.
      אז יש לי נכונות גדולה ללמוד את השעור. אני מקווה שגם לך יש, וגם לכל השאר.

      • זה יכול להיות רבינוביץ או כל מישהו אחר, בכל מקרה הנושא לא היה רבינוביץ אלא התגובות המעליבות הלא-מידתיות שלך כלפי, במקרה הזה, האחרון, רבינוביץ. זכורות לי עוד תגובות דומות שלך לגבי אנשים אחרים. אך אין צורך לנבור. רבינוביץ זה היה לפני כיומיים, עדיין טרי בזיכרון.

        אכן אמרתי לך שתיים-שלוש מילים פוגעות, אך רציתי להצביע על האלימות שבתגובתך… וכן, זה באמת גרם לרגש של משהו דוחה. כבר התייחסתי לכך בפוסט שלך שלוש שמיניות והסברתי את פשר האמירה הזאת. כל דבר אפשר לנסח בבוטות או בעדינות. מן הסתם גם את זה אפשר היה לנסח יותר בעדינות. קבלי את התנצלותי (בפונט מודגש וקו תחתי).

        (ואולי גם את תמצאי דרך להתנצל בפני אלו שפגעת בהם. גם אם לא הכריזו על כך בראש חוצות, מן הסתם גם הם נעלבו, בדיוק אבל בדיוק כמוך. או למצער להיות יותר ערה לכך מכאן ואילך).

        שיהיה לך יום נעים ומחויך ומאיר פנים

        • ספנסר, הדברים שאתה אומר גורמים לי לתהות אם אולי יש לי בוחן מציאות לקוי.
          אתה מדבר על עוד רבים שפגעתי בהם. על מה אתה מדבר? לגבי טל רבינוביץ אכן התגובות שלי אליה היו קשות. אבל מה עוד? אולי יש לי עוד אישיות שאני לא מודעת אליה שהולכת ופוגעת באנשים? אני באמת מתחילה לתהות.
          ועוד שאלה- להמ דווקא אני? הרי יש כאן עוד כמה פוגעים ומתלהמים. למה בחרת דווקא בי?

          • מירי פליישר

            אליענה יקרה חיבוק.

          • היי אליענה, כדי להגיד לך מה עוד צריך לנבור בארכיונים מאובקים, וזה לא לעניין. כך יש לי בזיכרון, שזאת לא היתה הפעם הראשונה, אבל אין לי כרגע זיכרון ספציפי.

            למה דווקא את? מי יודע, יד המקרה.

            תהפכי דף ותשירי איזה שיר, ותחייכי לעולם.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג