טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

שלוש שמיניות

האמת היא שבהמשך לכל אלו שהולכים מכאן, גם לי קצת מתחשק.
מישהו כינה אותי באחד הפוסטים "יצור אלים ודוחה". למרות שברור לי מעבר לכל ספק שאני לא יצור אלים ודוחה, זה עשה לי הרגשה מאד רעה.
ואז אני באמת שואלת את עצמי אם זה הדבר הנכון, להיות כל כך חשופה לכל אחד בלי יכולת לשלוט בזה.
מה זה האקסביציוניזם הזה אני שואלת את עצמי ואין לי תשובה.

אתמול הייתי בערב התרמה לכבוד 30 שנה למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. אני מתנדבת שם כבר שתים עשרה שנים כמעט.
וגם אתמול שאלתי את עצמי אם לא הגיע הזמן ללכת, אבל יותר מזה שאלתי את עצמי למה בכלל נכנסתי לזה מלכתחילה.
יש רגעים שאני גם לא מבינה למה עשיתי הסבה לעבודה סוציאלית שהיא אולי העבודה הכי כפויית טובה, הכי שוחקת והכי לא משתלמת שיש.
כאילו בכוח אני מכניסה לחיים שלי רפש. את כל זוועות העולם אני מקבצת ומחדירה אל תוך חיי.
אולי מתוך איזו תקווה שיש בכוחי להועיל למישהו?
אולי מתוך תחושה שאני לא יכולה לחיות בעצימת עיניים. בתודעה כוזבת.

אני מקווה שאקום מחר בבוקר וארגיש יותר שלמה.
כרגע אני מרגישה חצי. אפילו לא חצי. שלוש שמיניות.

  

26 תגובות

  1. אליענה היקרה, לא כדאי לקחת ללב, וגם לא לטבוע בזה.
    יש משהו לא טוב בעצם הדרמטיזציה הזאת. מחר תזרח שמש חדשה.

  2. את אדם מרתק ומלא חיוניות וחן, אל תעזבי.

  3. חני ליבנה

    אליענה יש ימים כאלו שהכל נראה שחור ולא שווה, בלוגים, עבודה אנשים, אני, מה שטוב זה שזה עובר בסוף, ואז תזכרי שמה שכתבת על עצמך מתחת לתמונה היפה שלך, תרה אחר היופי, שוחרת שלום, והכל קיים ואת עושה למען זה, לילה טוב, ומחר יום חדש!

  4. יישר כוח, אליענה. באמת. צריך מבנה מאד מיוחד כדי להיות מסוגל לעבוד בעבודות כאלה. ולב גדול.

    • תודה לכולכם.
      הנחס היום הוא באמת יוצא דופן, אבל מניסיון רב שנים אני יודעת שהוא יעבור.

  5. שיעבור במהרה

  6. אליענה
    מוכרת לי ההרגשה הזאת… אפילו אני לא יכולה לומר לך באיזה אופן זה מוכר…
    מאחלת לך בוקר טוב, בוקר שתיהיה בנח עם עצמך .
    להתראות
    טובה

  7. מה את עושה בתור עו"ס? עם איזו אוכלוסייה את עובדת? מן הסתם זו לא שאלה פרטית מדי…

  8. יעל ישראל

    אוף, עכשיו שחזרתי את עוזבת??? לא, אל תעזבי. פליז. תראי איזה אנשים נחמדים עלו, למשל גיורא לשם המקסים, ואני מקווה שחברתי תמר משמר גם תעלה. היה גל עכור, עבר, ואת בוודאי יודעת מי כינה אותך ככה, זה קשור לגל כמובן. לפחות לי יש מושג.

  9. מישהו אמר? אז אמר. שיאמר. בשביל מה לענות, להתייחס, להגיב? (אפילו אם בפוסט)
    לא מאמינה שמישהו באמת חושב כך. אולי רק מי שרוצה לפגוע עם כוונה.
    ולמה שתתני לו? לא מגיע לו. לא מגיע לך. את יודעת מי את ומה את? זה אמור לחזק אותך יותר מהכל, ויש כאן גם אנשים אחרים שהם לא "איזה מישהו" בשבילך.
    בתקווה לבוקר נפלא ויום טוב שמונה שמיניות.

  10. אליענה, אם זה יעזור, אז גם אני מצטרפת לתחנונים: אל תעזיבינו…
    איריס

  11. מזדהה עם הרגע. מקווה שהוא יחלוף או יותר נכון, שתהיה אתנחתא סבירה לפחות עד הפעם הבא! א.

  12. מישהו כינה אותך ככה???
    זה "הפוסל במומו פוסל" פלוס עיוורון חמור.
    לגבי העבודה שלך, אין לי תשובות, אני שומרת נפשי ומעריצה את מי שכן מסוגל ללכת למקומות הקשים ולעזור ולהציל.

  13. זה היה בתגובות או בפוסט?
    כי לגבי התגובות לדעתי צריך להתייחס לגופו של עניין ולא לבנאדם ואת זה כבר אמרתי.

    אותי כינו: חשוכה ומה לא ואני קילחתי לפני שבוע אוטיסטית שחירבנה על עצמה, הכל נתון לכל מיני פרשנויות, מי חשוך ובאיזה צורה.

    פוגע, מעצבן, אבל ככה זה.

    רק טוב והמשיכי להרבות טוב בעולם כי כל תכלית האדם .

    • זה תכלית כל האדם כמובן.

    • אביטל, את האור בכבודו ובעצמו, ומי שמכנה אותך "חשוכה" – ברור לגמרי שהוא בעצמו חשוך ומתוך החושך של נשמתו הוא מדבר, וכשהנפש חשוכה יש נטייה מובנת לראות חושך בכל דבר
      טוב לראות שאינך מתרגשת מזה

  14. משה יצחקי

    אליענה יקרה
    מקווה שקמת לבקר של 8/8
    הקול, הנוכחות, הרגישות, הכתיבה שלך
    ייוחדיים וחשובים.

  15. מצטרפת למקהלה…

    יש ימים כאלה ויש רגעים כאלה ומה שיפה במיוחד בבלוג זה שהוא פה – גם אם לא מתאים לך לעדכן בתקופה מסויימת וגם אם מתאים לך לעדכן כל רגע. את בוחרת את התכנים והמינון והחשיפה והכל. אל תתני לאיזה אדיוט לקחת ממך את המתנה הזאת. חבל.

    מקוה שהגל העכור כבר חלף עבר לו.

  16. אליענה –
    בעניין הראשון:
    על סמך היכרותי הווירטואלית איתך, וכמי שניהלה איתך דיאלוגים כתובים (חלקם סוערים במקצת) יותר מפעם אחת, אני יכולה להעיד בביטחון שאני לא חושבת שאת אלימה, וגם לא דוחה.
    יחד עם זאת אני כן אשים את נפשי בכפי ואומר לך, שיש לך לפעמים נטייה להגיב באימפולסיביות שעלולה להתבטא גם בתוקפנות מסויימת, לפעמים גם תוקפנות פוגעת. מה שמאזן את זה הוא העובדה שאת תמיד מוכנה לשמוע מה אומרים לך ולשקול את זה ברצינות, גם אם לא להסכים – וזה לא דבר של מה בכך.
    בעניין השני, של עבודה סוציאלית: זה אחד מאותם מקצועות שמפגישים את העוסקים בהם עם הצדדים האפלים והקשים של החיים, אבל, מצד שני, מאפשרים להם ממש להביא תועלת ולעזור באמת לבני אדם, ןאת זה אי אפשר להגיד על כל מקצוע. נכון שזה כרוך במטענים כבדים, ונכון שהתוצאות הטובות אינן גלויות לעין מיד, ולפעמים לוקח שנים ארוכות עד שרואים משהו, וגם ההשפעה הטובה אינה על כלל האנושות, אלא רק זעיר-פה-זעיר-שם – אבל זה עיסוק שכרוך בחיים האמיתיים, ולא בדיבורים עליהם, וזה בעיני העיקר.
    שורה תחתונה: אני לא חושבת שאת צריכה לעזוב. לא פה ולא שם.
    יום שלם שיהיה!

  17. אני הוא שכיניתי אותה "יצור אלים ודוחה", וזאת בעקבות יותר מתגובה אחת שלה, שאכן נגועות בסוג של אלימות ופוגענות כלפי אנשים שבמרומז או במפורש מביעים דעות קצת שונות משלה. אם לדייק היה צריך לומר שתגובות מוגדרות שלה הן אלימות ודוחות, אך כאמור מאחר שהיה מדובר ביותר מתגובה אחת, דיברתי בהכללה, שהיא כנראה תמיד חוטאת לאמת מצד אחד, ומצד שני, באופן כללי, נראה שאין מנוס ממנה.

    אתם יכולים לראות את התכתובת המלאה כאן
    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=6054&blogID=73
    בינתיים כפי שתראו ליבנו את הדברים בינינו וסיימנו את הוויכוח ברוח טובה

    ברור לי שהיא נפגעה וצר לי על כך. אך המסר הכללי הוא שהתגובות שלה פוגעות ללא צורך וללא הצדקה, וכמו שהיא לא רוצה להיפגע, כך גם אחרים לא רוצים להיפגע. פשוט לקחת את זה בחשבון רגע לפני שמגיבים. נדמה לי שהמסר נקלט. ומעז יצא מתוק.

    יום טוב לאליענה ולכולם.

    • תודה לכל המעודדים, ותודה גם לכל אלו שמאד חשוב להם להביא דברים על דיוקם ולא לחטוא לאמת.
      אני עדיין נוטה להאמין שביחס לאוכלוסייה הכללית רמת האלימות והתוקפנות שלי הן נמוכות אבל אני לא קדושה ולא מתיימרת להיות כזו. יש דברים שמקפיצים אותי, שמרתיחים אותי, שנראים לי איומים ונוראים. זה המצב והוא כנראה לא ישתנה. ונכון אני אימפולסיבית לפעמים ואני לא יכולה להבטיח שגם זה ישתנה למרות שאני עובדת על זה.
      ועכשיו אני רוצה בנימוס רב וללא אימפולסיביות להגיד לכולכם קישטה מהבלוג שלי. הבעתי כאן את רגשות הצער והכאב שמלוות אותי ביומיים האחרונים, היו כאלה שבאו לעודד וזה מקסים, והיו כאלה שחשבו שגם עכשיו זה הזמן הנכון לחנך אותי. וגם זה בסדר בסך הכל. חינוך זה דבר חשוב.
      אבל לא בא לי על זה עכשיו. חכו יום יומיים ונמשיך בתהליך החינוכי. עכשיו אם אפשר, תעזבו אותי בשקט. יש לי המון עבודה ואני בעיקר עצובה ועל סף דמעות. רק שאני לא יכולה לבכות עכשיו, כי כאמור יש לי הרבה עבודה.
      אז שוב, המילה המסכמת את תגובתי הארוכה היא: קישטה (ואם במקרה כותבים את זה עם א בסוף , אז: קישטא).

      • לשכנה שלי היתה חתולה בשם קישטא:) לא יפה ….
        תרגישי טוב ,שהמחרים יהיו יותר ידידותיים לך מהאתמולים
        ולכולנו גם

  18. גם הבת שלי עובדת סוציאלית. עובדת בין השאר עם הורים של ילדים אוטיסטים.
    תמשיכי. מישהו צריך לעשות את מלאכת הקודש.

  19. את נשמה נדירה ביופיה ורגישותה בעולמנו

  20. אמל אבו זידאן

    אהלן אליענה

    בעת קריאתי הבלוג האחרון שלך עברה בי תחושת הזדהות מוחלטת עם מה שעובר עלייך. מוכרת לי התחושה של עייפות ואולי הגיע הזמן ללכת אך נשאלת השאלה ללכת ממה שאנחנו מאמינים. כן ברור לי שלעיתים אנו צריכים לקחת פסק זמן ולנוח כי בתחומי העשייה שלנו אנו נאלצים כל הזמן להשתמש בהרבה אנרגיה נפשית והדבר אכן מעייף. ברור לי גם שעקרונותינו המוצקים אינם משתנים מהיום למחר ובעיקר אם מדובר בעקורנות שהם קשורים לערכים שמהווים את מרכיבי האישיות שלנן .
    מציע לך לנוח קצת ולטעום משהו מתחומים אחרים שביכולתם להוסיף טעם וארומה וגם אנרגייה לחיינו
    מקווה שקראת את הבלוג האחרון שלי ומקוו לשמוע ממך בקרוב

  21. ההודעה *פשוט וולגרית* מתיחסת לאליענה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג