בננות - בלוגים / / העולם מלא בנפלאות
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

העולם מלא בנפלאות

מפעם לפעם אני מרגישה שוב שהעולם מלא בנפלאות.

 

למשל הסיפורים של אליס מונרו. השבוע קראתי את " בריחה" שלה. היא מספרת מופלאה שבוראת עולמות פשוטים וקסומים שאי אפשר שלא להישאב אליהם. אולי הקריאה של "בריחה" איפשרה לי לפקוח את העיניים שלי שלפעמים נעצמות ולא רואות את נפלאות העולם. וכשהן נפקחו הן ראו כמה דברים.

 

הן ראו את הקהל שישב בהופעה של תזמורת נצרת. תזמורת, שתי זמרות וזמר אחד ששרים אום כולתום  ופריד אל אטרש, עבד אל ואהב ושירים לבנונים שלא הכרתי. הקהל היה ברובו מבוגר, אנשים שאם הייתי רואה אותם מחוץ לאולם הייתי בטח אומרת עליהם שהם קשיי יום. אבל שם, באולם, לקול הצלילים האהובים, הם הפכו למשהו אחר. קצת כמו ילדים. מאושרים, נבלעים בתוך המוזיקה, מוחאים כפיים, שרים. פתאום נהיו כולם כמו שאולי בני אנוש היו אמורים להיות מלכתחילה- אוהבים, שמחים, מופתעים, מתרגשים, צוחקים.

 

כיוון שישבתי בצד, ראיתי בעיקר את גבו של הכנר הראשי של התזמורת שעמד ממש מולי, רק עם הגב אלי. אז התבוננתי בגב שלו. לבוש בחולצה לבנה מגוהצת, הכתפיים והזרועות שלו נעו כשהוא ניגן והסתכלתי בתנועת השרירים שנעו מתחת לחולצה הלבנה.

כתפיים של גבר הם מהנפלאות שיש בעולם הזה. אני יודעת את זה בוודאות אחרי ההופעה הזו.

 

פרסמו השבוע ביקורת שלי במוסף ספרים של הארץ. הרבה זמן רציתי לכתוב שם. ועכשיו זה קרה. לפעמים דברים שרוצים שיקרו באמת קורים. האין זה מופלא?

 

התחלתי השבוע לעבוד עם קבוצה של נוער ברמלה. יש בה יהודים וערבים. הם לומדים יחד כבר שנתיים באיזה פרוייקט ואני הגעתי לשם כדי לעשות איתם עבודה הקשורה להיותם קבוצה מעורבת- יהודית ערבית. בתחילת הפגישה אמרנו להם (אני והמנחה הערבייה שעובדת איתי) שהם יכולים לדבר בכל שפה שמתחשק להם- עברית או ערבית. אחרי שהמנחה הערבייה דיברה בערבית, והתעקשה להמשיך לדבר בערבית, כל המשתתפים הערבים עברו גם הם לדבר ערבית. אחת מהם אמרה שהיא נורא מאושרת ומתרגשת כי זו הפעם הראשונה שהיא מדברת ערבית בקבוצה הזו.

כמה קל לגרום לאדם אושר. מספיק רק לראות אותו, לתת לגיטימציה לזהות שלו. לאפשר לו להיות עצמו. לא לדכא חלקים בזהות שלו שלא מוצאים חן בעינינו או מאיימים עלינו.

 

נסעתי במונית שהייתה בה נהגת. התחלנו לדבר, היא שאלה מה אני עושה וכשסיפרתי לה שאני עובדת סוציאלית היא סיפרה לי את סיפור חייה. איך גדלה בעוני גובל ברעב, איך נישאה לגבר מכה ומתעלל ואיך ברחה ממנו אחרי עשרים שנה עם מזוודה אחת ביד. איך שיקמה את חייה, איך קנתה את המונית בה היא נוהגת. איך היום היא עצמאית ומאושרת. "את יודעת," היא אמרה לי, " עד היום, אפילו כשכבר יש לי כסף, אחרי כל ארוחה אני אוכלת לחם עם מרגרינה וסוכר. זה המתוק שאני הכי אוהבת. זה מה שהיה לנו כשהייתי ילדה."

 

כמה נפלאות יש בעולם.

למשל הכלב השחרחר שלי שישן עכשיו על המזרון שלו והרגליים שלו זזות קצת תוך כדי חלום.

למשל דני, החתול החדש שאימץ אותנו ואנחנו אותו, שהוא ג"ינג"י לגמרי בגב, אבל בטנו לבנה כולה.

 

19 תגובות

  1. ולמשל היכולת הזאת להסתובב בעולם וללקט ניסים קטנים ושמחות קטנות ונפלאות גם.

    אני מאמצת אל ליבי את המשפט "לפעמים דברים שרוצים שיקרו באמת קורים".

    לנצור, לשמור, ובעיקר לזכור את זה…

    תודה וברכות ל"הארץ" (קראתי ואהבתי) ולהתחלה המבורכת עם קבוצת הנוער.

    • תודה רבה טלי, ופתאום גיליתי גם את התגובה שלך על הפוסט שלי ליום הזיכרון- ותודה רבה גם עליה!

  2. אם העולם מופלא, אז זה נותן השראה, כיף
    להתראות טובה

  3. את נפלאות הנהגת, הכי אהבתי. כפי שנאמר "אין דבר העומד בפני הרצון" כשרוצים, אפשר הכל, וכשלא רוצים, יש מיליון ואחד סיבות ותרוצים…

    • מיכל ברגמן

      הכי נפלא זו היכולת לאסוף נפלאות. והן הרי שם, רק אנו שלא תמיד חובשים את העיניים הנכונות. טוב שאת רואה.

    • אני רוצה לקוות שהעניין הזה שאין דבר העומד בפני הרצון הוא נכון. אני עוד לא בטוחה בזה לגמרי. מקווה שהחיים יוכיחו לי. ותודה תמר.

      • האמיני לי אליענה שזה נכון, אני באופן אישי מאמינה בזה, מיישמת את זה, וגם נוכחתי בזה. בכל מיקרה אני מעט יותר מבוגרת ממך (היום בת- 54)

  4. יעל ישראל

    את ממלאת את ליבי אהבה לעולם.

    ובהצלחה יקירתי עם הארץ!!! אולי תעלי את הרשימות משם גם כאן?

    והסיפןר על הנהגת, שובר לב אך גם אופטימי איכשהו. ואימי תמיד אהבה לאכול לחם אחיד עם מרגרינה וסוכר, שדארית מימי הצנע.

    • יעל ישראל

      אה, והחתול החדש שלכם? גם מוטל שלי בדיוק בצבעים האלה, ובטנו הלבנה שמנה ונפולה ואני אוהבת לנשק אותה מיליוני פעמים.

      • תודה יעל. אני באמת אעלה את הרשימות מספרים לכאן. חשבתי שזה קצת נרקסיסטי לעשות את זה, אבל אם את מציעה…
        ואת הבטן של דני אנחנו עוד לא מנשקים, אנחנו מתרגלים אליו והוא אלינו. הלילה הוא ישן איתנו במיטה. זה היה מקסים ורק בלה, החתולה השחורה שלנו קצת נעלבה והלכה לישון במקום אחר.

  5. כמה נפלאות יש בעולם.

    למשל הפוסט הזה שלך, שהוא מקסים ואין טוב ממנו לפתוח יום חדש ושבוע חדש. אני יוצא עכשיו לסידורים, ויש לי חיוך על השפתיים.

    ומזל טוב על הרשימה ב"הארץ".

    ואליענה, גם הכלב הגולדן רטריבר שלי, מנוחתו עדן, היה מזיז את רגליו בזמן החלימה. הוא היה מתוק שאין שני לו.

    • יעל ישראל

      כן, לפעמים נדמה לי שהחתולים שלי כשהם ישנים, חולמים שהם צדים, כי הם ממש מניעים גפיים.

    • שחר מריו היקר, תמיד אתה מוצא את המילים מחממות הלב ביותר. תודה רבה רבה 🙂

  6. את בעצמך אחת הנפלאות האלה!
    וגם אני אשמח אם תעלי כאן את הרשימות. על איזה ספר כתבת, על מונרו?

    • את בעצמך נפלאות..:) אני אעלה את הרשימה ואז תגלי על איזה ספר כתבתי… אבל לא על אליס מונרו לצערי.

  7. יוסי וקסמן

    אליענה אליענה,

    אל תכעסי עלי, בחיי שזה לא במזיד. בחיי!

    הכניסות שלי לבלוגים הן אקראיות, ובדרך כלל לפוסטים שמתפרסמים בשעת כניסתי. רצה אלוהים ודרכינו לא נפגשו. דווקא הגבתי לפוסטך "אני כועסת", עייני ערך "פסטיבלים בסגנון עדות…"

    ואני באמת תמיד מתרגש כשאת כותבת לי, כמו שכתבת שהתרגשת מ"ליבשן" למשל.

    אז שולם שולם לעולם!

    וסליחה מראש על חוצפתי.
    יוסי

השאר תגובה ל אליענה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג