מה מתרחש בליבי כשאני רואה ברוש
תחילה חמלה
על שהוא גבוה יותר מכל אדם
ואין איש יכול לרכון אליו ולנשקו.
שניה קנאה
על שהרקיע מנחם אותו
וחש לעזרתו.
שלישית שאלה
על שהוא רואה כל מה שיש
ומחריש.
לבסוף תנועה
אני חשה אליו לגעת בו
שהרי הוא בודד
בלעדי.
אליענה, טקסט אקופואטי אמיתי!
(אקו-פואטיקה היא שירת טבע מסוג חדש, שירה סביבתית.)
סבינה תודה רבה.
אני חייבת להודות (וזה נראה לי אפילו די ברור לעין) שחלק ניכר מההשראה לכתיבת השיר הזה קיבלתי ממך.
זו זכות גדולה לעורר השראה, זה מאד משמח אותי. אני סקרנית: יש לך ברוש שאת מכירה?
פעם היה לי ברוש שגדל מחוץ למרפסת הדירה שלי כשעוד גרתי במרכז תל אביב. הוא היה מקור גדול של נחמה עבורי.
היום אין לי ברוש לצערי, אבל יש לי הרבה ברושים בדמיון. הם העצים האהובים עלי ביותר.
ושוב תודה.
לפני כמה שנים היתה במוזיאון תל אביב תערוכה בנושא — ברושים, האם ראית אותה?
לא, לא ראיתי. חבל.
מקסים כל כך. לא הייתי חושבת ככה על ברוש לעולם.
יפה וענוג לחשוב כך על ברוש.
אסתי ויעל יקרות- תודה לכן. קצת התביישתי בשיר הזה, אבל עכשיו כבר לא..
למה להתבייש? עצים הם יצורים נפלאים, ולא כל אחד יודע שאפשר להתחבר אתם.
התביישתי אולי כי יש משהו מאד חושפני מבחינתי בשיר הזה.
נדמה לי שהשיר מלמד עלייך לא פחות מאשר על הברוש, ובכך כוחו.
שיר מאוד יפה ואנושי
תודה רבה מירי יקרה
רונן יקר, אחרי שקראתי את התגובה שלך קראתי שוב את השיר והבנתי שאתה צודק וזה היה מאד משמח.
רואה מה שיש ומחריש, שורה חזקה, מטלטלת הכל.יפה.
תודה רבה לבנה וטובה!
שיר סגור, אין מה להוסיף, יש בו את הפנים והחוץ מה את מרגישה, מה הוא מרגיש… הוא בודד
המילה האחרונה כשאני חושבת עליה היא אישית ביותר מבחינת היחסים שלכם- בלעדי.
להתראות טובה
אליענה, מאוד יפה השיר על הברוש.
ובכלל את כותבת עם הרבה רגש.
תודה תמר..
"תחילה חמלה
על שהוא גבוה יותר מכל אדם
ואין איש יכול לרכון אליו ולנשקו"
יפה להיות אמפתית גם כלפי הגבוהים.
היי לי… גם הגבוהים זקוקים לאמפתיה.
הרבה יותר קשה לי לגייס אמפתיה לגבוהות. בעיקר אם הן גם רזות ויפהפיות. אבל אם אני מתאמצת אני מצליחה גם איתן..
גחמה שלי אולי, אבל המשפט "מה מתרחש בליבי כשאני רואה ברוש" מבטא עבורי בדיוק מה שמתרחש בלב כשרואים ברוש
אודי, יכול להיות שאתה צודק.