ארכיון חודש: אוגוסט 2010

יום שלישי ארוך וכו

לקום בבוקר לנוסע לעבודה באיילון דרום עמיר לב שר בקול הצרוד שלו ואני זוכרת איך ישבתי מולו בקמלוט הישן ברחוב שלום עליכם והוא הדליק לעצמו סיגריה ושר במגפי הבוקרים שלו ופתאום בא לי לשמוע צליל מפוחית ובאוטו יש דיסק של ברוס והמפוחית שלו מביאה אותי לעבודה  ועובדת עובדת עובדת וכמו תמיד זה לא קל ואחר כך מגיע גרשון ולגרשון יש ...

קרא עוד »

יום שני ארוך במשפט ארוך אחד

בבוקר חם והמזגן מקולקל וגרשון הטכנאי לא יכול לבוא ולא יכולה לעבוד מרוב שחם חם חם והלכתי לבית הקפה השכונתי וישבתי ותרגמתי עד שהרגשתי שתכף מגרשים אותי משם וחזרתי הביתה לתופת החמה וישבתי מול המאוורר וניסיתי לכתוב ולא הצלחתי והפרח בעל פני האנוש הביט בי במבט מעולף ורציתי להסביר לו שגרשון יבוא רק מחר ולא מצאתי מילים והחתולים מביטים בי ...

קרא עוד »

יום ראשון ארוך במשפט ארוך אחד

קמתי בבוקר ואיש עם תואר אצולה ביקש שאכתוב לו סיפור על גבר ואישה במערת הסלע, וישבתי מול המחשב וכתבתי את הסיפור ושלחתי והתביישתי והסמקתי ושמחתי והלכתי לעבודה ועבדתי עבדתי עבדתי ומסביבי בעבודה כאב וצער ודמעות ותקווה ועבדתי כמעט אחת עשרה שעות וזה קשה קשה קשה ובאתי לביתי וכדי להתגבר על העצלות רצתי ברחוב רוקח בואך בני אפריים והתנשפתי כמו קטר ...

קרא עוד »

שבת ארוכה במשפט ארוך אחד.

אז בכיתי בבוקר בגלל רוני והחברה החדשה ותרגמתי בבית קפה ושתיתי אספרסו מר מר מר והלכתי לראת שוב את הסרט על גבריאל וראיתי אותו כואב ומיוסר וחולה ומוכשר ובוכה ומפחד ובכיתי בכיתי בכיתי ופגשתי את מוריה וגילי ושתינו קפה ודיברנו על גבריאל ועלי ועליהן הן התחתנו ואני לא והן אמרו לי: בואי אלינו לאכול גבינות ולשתות יין והלכתי אליהן ושתיתי ...

קרא עוד »

לא מפסיקה.

  להבות הלנטנה מאיימות לפרוץ את סורגי ביתי ולי אין מזמרה. ירכיך היפות חזרו לכאן אורחות בלתי קרואות, ירך ימין הפתיעה אותי בבואה, וגם ירך שמאל אחותה. בפה שיש לו קשר שאותו אינני מבינה לירכיים היפות האלה אמרת: את תהיי אהובתי. והפה שלי, שאת הקשר שלו לכל אברי הגוף אני מכירה היטב אמר: לא אהיה. ואין כל קול. והלנטנה ממשיכה ...

קרא עוד »

מחר אני חוזרת

ביום האחרון שלי בברלין אני יושבת בבית קפה בכיכר סאוויני ומתרגמת. הכל השארתי מאחוריי. את הירכיים היפות שלך שכבר איבדו מיופיין בעיני. את החתול האדמוני שמתכרבל לצידי בלילות. את החום המהביל שמספרים לי עליו בכל ערב. את הנשים שאוהבות אותי. את הגברים שלא. את הספרים שלי. את המזגן במטבח שלא מקרר. כאן, באלמוניות המבורכת הזאת אני יכולה להיות כל אחת. ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג