ארכיון חודש: אפריל 2008

כמה מילים על חיות

  כשחזרתי הביתה הערב, אחרי יום עבודה מייגע ופגישה לילית אצל יועצת המס, מצאתי חתול אפור וזר שוכב על המיטה שלנו ומנמנם. אחר כך ראיתי שהחצר שלנו והמדשאה הקטנה שברחוב מלאות בגורי קיפודים. הצלחתי לספור חמישה בינתיים. אחד מהם כרסם מתוך תבנית של עוגה מוכנה, כזו שקונים בסופרמרקט. אכל פירורים. איזו מתיקות מופלאה יש בגורי הקיפודים הללו. חבל רק שאי ...

קרא עוד »

סוף שבוע בבית ג'אלה

ביליתי את סוף השבוע האחרון בבית ג"אלה. סמינר של מנחים ישראלים ופלסטינים לקראת פרוייקטים שאנחנו מתכננים לקיץ הקרוב. בית ג"אלה היא כלא. כמו הרבה ישובים פלסטינים אחרים היא הפכה לבית סוהר. התושבים שגרים בבית ג"אלה, בית לחם ובית סחור יכולים לנסוע ולהסתובב רק בבית ג"אלה בית לחם ובית סחור. כדי לצאת מתוך הכלא הזה הם צריכים אישורים. כמובן שמעטים בלבד ...

קרא עוד »

האישה שלא זקוקה לכלום

האישה שלא זקוקה לכלום פתאום נבהלת. כבר שנים היא לא זקוקה. אהבה תשוקה רעב חלום, כולם זרים לה, לא נוגעים מחליקים על פני העור כמו היה עשוי שמן זך של הכחשות. היא עיוורת לוורדים האדומים בגינת הבית לוורידים הכחולים בגינת ירכיה ופתאום נבהלת. משהו, איזה ניצוץ זכר למה שהייתה מזמן מפעם בריאותיה ולא מרפה משהו, כמו מראה של מים זורמים ...

קרא עוד »

לא משהו חשוב, רק געגוע.

יש בי געגוע לשם. אבל שם הוא הרבה מקומות. לברושים שראיתי מחלון הרכבת הנוסעת לצפון. לחלום אחד שחלמתי על שלג. לבית בו גרתי בכפר גבירול. לסוסה באורווה. לכלבים. לפרדס. למי שהייתי אז. נערה בשמלות שחורות, נוסעת בפיאסטה הלבנה כאילו הייתה כרכרה רתומה לחדי קרן מאוהבים. לפרדס. כל כך לפרדס. לאשכוליות שנפלו על האדמה. לבית המוזר באמצעו, עם הכלב הגדול, הנובח ...

קרא עוד »

שיר לדג התוכי

  הייתי בעקבה חמישה ימים. עבודה. היה נהדר. עקבה נהדרת. קניתי לר. אהובי קפה עם הל והמון אגוזי קשיו גדולים, מהסוג שאי אפשר למצוא בארץ, כאלה שבאים מערב הסעודית. בערבים ישבנו בקפה צ'ה צ'ה ושתינו מיץ מנגו מתוק מלא חתיכות בימים ניסינו לעשות שלום. או משהו כזה. אתמול היה חצי יום חופשי. כמעט כולם נסעו לפטרה, אבל אני שכבר הייתי ...

קרא עוד »

דיברנו על אבות וגם על אמהות. עכשיו אדבר אל אחותי.

לשירה יש לך יום הולדת. באביב, תמיד זה באביב. כל שנה. אותו אביב. פרוע, מתנפל עלי בלי להזהיר. מדיף ריחות שאיני יכולה לעמוד בדרכם. מעלה דמעות תחת עפעפיים שאינם רגילים. יש לך יום הולדת. במסדרונות חנויות של בגדים אני מחפשת לך שמלה קונה לך ספר מכינה עוגה משוקולד. נלחמת ברגשי האשמה מחפשת באביב נחמה למריבה שהיינו רבות כשהיינו ילדות כשגדלנו. ...

קרא עוד »

ועוד בעניין הפליטים

אני מפרסמת פה במלואו מייל שקיבלתי היום בעניין הפליטים. לפני זה עוד משהו קטן. במשך כמעט שנה וחצי התנדבתי במרפאה של "רופאים לזכויות אדם" ברחוב גולומב בתל אביב. הייתי מגיעה לשם פעם בשבוע אחרי הצהריים. תמיד, אבל תמיד המרפאה הייתה מלאה עד אפס מקום באנשים חולים, זקוקים לעזרה, שלא היה להם שום מקום אחר שייתן להם מענה. עכשיו באמת אין ...

קרא עוד »

רסיסי לונדון

רסיסי לונדון   קר. באמת שקר כאן. קור כמו שאני לא מכירה. כמעט אפשר לגעת בו בקצה האצבע, אני מרגישה אותו במקום הזה בעורף. חלקת העור החשופה שבין השערות האחרונות לתחילת צווארון השמלה. אני מפזרת את שערי. ברחוב שכבר הספקתי לשכוח את שמו, לא הנה, לא שכחתי, Totenham court road, אני קונה מרוכל שני צעיפים ירוקים, אחד קצת יותר בהיר ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג