ארכיון כותב: אליענה אלמוג

שבת ארוכה במשפט ארוך אחד.

אז בכיתי בבוקר בגלל רוני והחברה החדשה ותרגמתי בבית קפה ושתיתי אספרסו מר מר מר והלכתי לראת שוב את הסרט על גבריאל וראיתי אותו כואב ומיוסר וחולה ומוכשר ובוכה ומפחד ובכיתי בכיתי בכיתי ופגשתי את מוריה וגילי ושתינו קפה ודיברנו על גבריאל ועלי ועליהן הן התחתנו ואני לא והן אמרו לי: בואי אלינו לאכול גבינות ולשתות יין והלכתי אליהן ושתיתי ...

קרא עוד »

לא מפסיקה.

  להבות הלנטנה מאיימות לפרוץ את סורגי ביתי ולי אין מזמרה. ירכיך היפות חזרו לכאן אורחות בלתי קרואות, ירך ימין הפתיעה אותי בבואה, וגם ירך שמאל אחותה. בפה שיש לו קשר שאותו אינני מבינה לירכיים היפות האלה אמרת: את תהיי אהובתי. והפה שלי, שאת הקשר שלו לכל אברי הגוף אני מכירה היטב אמר: לא אהיה. ואין כל קול. והלנטנה ממשיכה ...

קרא עוד »

מחר אני חוזרת

ביום האחרון שלי בברלין אני יושבת בבית קפה בכיכר סאוויני ומתרגמת. הכל השארתי מאחוריי. את הירכיים היפות שלך שכבר איבדו מיופיין בעיני. את החתול האדמוני שמתכרבל לצידי בלילות. את החום המהביל שמספרים לי עליו בכל ערב. את הנשים שאוהבות אותי. את הגברים שלא. את הספרים שלי. את המזגן במטבח שלא מקרר. כאן, באלמוניות המבורכת הזאת אני יכולה להיות כל אחת. ...

קרא עוד »

מקרר בתול

אישה קונה שני סטייקים סינטה מבשר עגל. היא קונה זיתים סורים דפוקים. היא קונה מלפפונים ועגבניות טריים ומבריקים. בצל, פלפל, גזר, חסה ירוקה נוטפת טל. היא מתכננת לצלות את הסטייקים על מחבת ברזל כבד. "זה חייב להיות מחבת כבדה" אומר לה האיש עם הסינור הלבן שמוכר לה את הסטייקים במעדניית הבוטיק שהיא הולכת אליה במיוחד. היא קונה עוגת שמרים- ריקוטה ...

קרא עוד »

ירכיים

אתה מנגן. אני מתבוננת. כפות רגליך היחפות צרות וארוכות מתופפות בקצב הנגינה על הרצפה החמה של סלון ביתי. הירכיים שלך מוצקות ומזמינות אותי לגעת, לא רק לגברים מותר להשתוקק אל זוג ירכיים. הידעת כי עצם הירך שלך היא הארוכה ביותר שיש בגוף הגדול שלך שבו אני מביטה כשהוא זז באופן כמעט בלתי נראה יחד עם הצלילים הצוננים העולים למעלה אל ...

קרא עוד »

חדשות לבקרים

חדשות לבקרים.   הבוקר סיימתי לקרוא ספר שאהבתי. שריגש אותי וגרם לי לחשוב. ספר טוב. כבר שבועיים שכמעט ולא קראתי. אני עסוקה בדברים אחרים ולא מוצאת את הזמן. הולכת לישון ונרדמת אחרי המילה השנייה. נופלת לשינה תשושה ומיוזעת. אבל ביומיים האחרונים קראתי ספר. ספר טוב. והבוקר כשסיימתי לקרוא אותו פרצתי בבכי. בכיתי כי משהו בספר תפס אותי וגרם לי לבכות. ...

קרא עוד »

חסד ותשוקה

הגיבורה הספרותית האהובה עלי, לוסי אורורק, בונה לה חיים חדשים בהרי הקולורדו. אני לא ראיתי הרים כבר זמן מה. זה לא לגמרי נכון. ראיתי את הנוף הנשקף מהשדות של ג'יש בשעת שקיעה. ישבתי שם עם ליאת ונועה וג'ורג' סמעאן והיינו שקטים ומתבוננים ומולנו קרה הנס שקורה כל יום מחדש, עם כל הצבעים וההבטחה שהוא מכיל. ולמרות שהרים ממשיים אינם מהווים ...

קרא עוד »

סימנים

אתה מותיר בי סימנים כמו עקבות בחול. שם היה נחש מתפתל ובקצה השני ציפור. עם זכוכית מגדלת שמעוורת את עיני אני בוחנת אותן בקפדנות. לא רואה דבר. אבל יודעת.  

קרא עוד »

גילוי הגוף כמו גילוי זהב באדמה

  גילוי הגוף כמו גילוי זהב באדמה אני חוגרת לראשי פנס למתני חגורה מצוידת בכלים המתאימים: חמלה, תשוקה ואומץ לב. אני נושמת נשימה עמוקה ויורדת אל המכרה. לא קל שם יש רגע של חושך משהו מדרדר מעל ראשי אבל איזו שמחה כמו של ילדה כשאני מגלה.   הנה נצנוץ זהוב שמתקרב הנה נשימה שנעתקת הנה עור שמצטמרר הנה קול שלא ...

קרא עוד »

אני רוצה לחיות בעיר שטובה אל היונים שלה.

אז כתבתי כאן דברים שהיו לי קשים וכואבים ונסעתי לפאריס. עוד אכתוב על פאריס. וודאי גם אכתוב עוד דברים קשים וכואבים (למרות שבדיוק עכשיו לא כל כך בא לי) אבל לפני הכל יש לי משהו חשוב להגיד: אני רוצה לחיות בעיר שטובה אל היונים שלה. אני רוצה לחיות בעיר שיש בה יונים שהעיר טובה אליהן. אני רוצה שיהיו שמנמנות והומיות. ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג