בננות - בלוגים / / ללחוץ על off
מכתבים שלא שלחתי
  • מיכל אור

    שירי זלדה. סיפורי שלום עליכם.כוכבים בחוץ. סידור תפילות. רפרטוארי. פרינג'. מסורת. חול. צער. שמחה. התמסרות. הסתייגות. אומץ. פחד. התלהבות, התקררות. הכל הכל הכל ביחד. כל הזמן

ללחוץ על off

עצבות עמוקה. לא מתוקה. עצבות מעכבת. מכוערת. חסרת אש ונטולת צבע. דיכאון מייבש, טורף את העסיסי וזורק שאריות. אי אפשר לראות כלום בתוך האובך הרוחש. הכל צפוי והרשות לא נתונה לאיש. הכרוניקה ידועה מראש, ולא מתנצלת על אותה הבחירה כבר עשרים שנה. עצב כבד. לא מצב רוח מתוקי סקסי ששולח להתכרבל עם גלידה במיטה. לא ערב לבד שנקטע עם שיחת טלפון מפתיעה ששולחת להתקלח ולהתאפר. דיכאון. זה האמיתי. זה שמתפרש לא נכון. זה שתוהים מהיכן הגיע ולאן הוא הולך. זה שאמור להתפוגג באחת הנוסחאות. אבל הוא שלי. ואני יודעת שהוא כאן להישאר. כמו חבר נודניק שאין לו לאן ללכת אז הוא מורח שיחות מטופשות לתוך הלילה, ומציע עוד קפה. זה שלא כיף לעשות איתו תכניות, וכל מה שיוצא ממנו זה ערב אפרורי שלא מוביל לשום מקום. לא כמו התקף זעם שמעיף ניצוצות לכל עבר ואחריו מחליטים להפוך את החיים ולהיוולד מחדש. לא. דיכאון שכל דבר שנולד ממנו סתמי, ספוגי ומנוכר. דיכאון שאם יש לך קצת מזל, מקסימום תוציא ממנו כמה דמעות קטנות לריענון. מה שנקרא עצור להתרעננות. עצבות עמוקה. דיכאון. זה שגם הכתיבה לא מפיגה, וקסם ההחייאה שלה ממש לא עובד בו. בימים כאלה, ללכת רק על הגוף. לתת לו לישון, לחסוך לו התמודדות, גם לי מותר ללחוץ על off.

תגובה אחת

  1. מבינה לליבך, השינה היא אחות לצרה. אני מניחה שפשוט צריך להמשיך איכשהו לשחק, מקווה שיעבור במהרה.
    חיבוק

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למיכל אור