בננות - בלוגים / / מכתב געגועים..
מכתבים שלא שלחתי
  • מיכל אור

    שירי זלדה. סיפורי שלום עליכם.כוכבים בחוץ. סידור תפילות. רפרטוארי. פרינג'. מסורת. חול. צער. שמחה. התמסרות. הסתייגות. אומץ. פחד. התלהבות, התקררות. הכל הכל הכל ביחד. כל הזמן

מכתב געגועים..

 

 
חמישה קילו סוכר, הצגה נפלאה שראיתי היום בתיאטרון גשר הזכירה לי כמה מתוקים יכולים להיות געגועים אמיתיים וכנים לסבא וסבתא שלי. אפילו לשם הזה, סבא וסבתא, אני מתגעגעת. כמה זלדה צדקה בשורה האלמותית: וקשה תהיה עלי הפרידה משמות של דברים כמו מן הדברים עצמם.

 

יש כאן חסד גדול בהצגה אותה כתב גור קורן שגם משחק בתפקיד ראשי נכד מלא אהבה וגעגועים לסבא שלו. ובחסד, לא הכוונה דווקא לכך שהנכד שומע את סבו ממש מדבר אליו מדמויות שהוא פוגש באקראי. לא הכוונה דווקא לכך שהנכד יוצא להשיב את כבודו של הסב בפרסום מעשה אצילי שכמעט ונמחק מדפי ההיסטוריה. החסד הוא במהות ההצגה המחברת, בעדינות ובחוכמה ובאנושיות שהיתה פעם פשוטה, בין דור האבות שנמלטו לכאן והקימו לנו מדינה, לבינינו הצעירים האלה שכל היום יושבים בבתי-קפה וחושבים מה בא לנו לעשות.

 

לפעמים אני תופסת את עצמי ברגעי הארד-קור של רווקה תל-אביבית, ואז עולים בי געגועים עזים ועמוקים במיוחד שזורים בסוג של רגשי-אשם לאי-שמירה על המורשת. אני שואלת את עצמי איך זה שבאתי ממשפחה כזו ועכשיו אני כאן וכך. גם היום בגיל 35 וחצי, אני זקוקה לנחמה של סבא וסבתא. לעיתים קרובות, חסרה לי הנוכחות של ניגון הדיבור האידישאי הזה, היד הרכה, קצב הדיבור האיטי והאנושי, ההתעניינות האמיתית והישירה בשלומי, ו…כן, גם כוסית קוניאק וכבד קצוץ של יום שישי או כוס תה עם עוגה ביתית.

 

אז כן, גם הנכד בהצגה חי בתוך סביבה אורבאנית של רווק צעיר ומשוחרר, אפילו מאד, יושב בבית-קפה,  נקלע לסיטואציה מאתגרת עם גיי, נתקע במונית עם נהג שלא מפסיק לקלל ואפילו מוצא את עצמו בבילוי לילי עם זונה בגן ציבורי. הכי רחוק מסבא שלו, שעלה מאוקראינה אחרי מלחמת-העולם השנייה, שמר אמונים לסבתא שלו, היה שר "נִיגֶע'ן" בחגים, אכל דג מלוח עם קוניאק, וגם כשהיה לו משהו מאד חשוב –  הוא ביקש בשקט לדבר על דבר-מה.

 

רגע לפני ירידת המסך ונעילת ההצגה, מבקש המחזאי והשחקן הראשי גור קורן מהקהל שאם יפגשו בסבא שלו (כשתראו את ההצגה – תבינו את זה), שיגידו לו שהוא אוהב אותו ומתגעגע אליו. באותו רגע, הרגשתי איך הדמעות שמרעידות לו קצת את הקול משאירות מעט מלח בזווית העין שלי.

 

בסוף-היום, גם גבר לכאורה נטול-עכבות, שחי שגרה מנוכרת ולעיתים סקסיסטית, יכול להתגלות בסך-הכל כילד טוב שאכפת לו. בסוף ההצגה, ברור כי אי אפשר לפטור בצקצוק שפתיים או המהום את פער הדורות. צריך להתבונן פנימה ולראות בין האופנות והמסורת, בין הסלנג לעברית של שבת  – גם מסירות ואהבה. כי מה שלא יהיה, ככה זה במשפחה. מישהו יודע איך אומרים את זה באידיש?…

 

http://www.facebook.com/profile.php?id=1424934042&ref=ts#/video/video.php?v=196788593287&oid=383740870651

 

שלכם,

מיכל

נ.ב.

באמת שניסיתי להביא ציטוט שיר

או אפילו סיפור או מעשייה יהודית.

אבל כמו בבלדה על סוס עם כתם על המצח שמלווה את ההצגה,

עולה בי רק ניגון.

 

 

 

3 תגובות

  1. הי מיכל אצלי זה פשוט: סבא סבתא אושר אהבה געגוע דמעות. לא סיפור ולא הצגה בקושי שש מילים אבל מנופות לתמצית המדוייקת.

    • סיגל יקרה
      מבינה אותך
      ואם היית רואה את הקהל אתמול, היית מבינה שלעיתים כדי להגיע לשש המילים הללו – לפעמים צריך הצגה או סיפור
      שלך
      מיכל

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למיכל אור